ב. הבעל שם טוב ורבי שניאור זלמן בעל

איזה עשיר השמח בחלקו… בכל עת ובכל מצב

בת ישראל יקרה! קראנו בצער רב את מכתבך,

1. יש פתגם שאומר: השמחה אינה מצווה אך

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

העייפות בבוקר חג השבועות | החסידים שיצאו מזרעו

מחלוקת החזון איש והגר”ח נאה | חשבון מעוקב

מחר בקריאת “עשרת הדברות” יש מנהגים שונים. הרב

אתמול אמרתי פסוק “כל צפור טהורה תאכלו”, תיבת

העברת מספריים מיד ליד | העברת המסורת ב’ברגן

אמונה היא היתה לראש פנה. כי המאמין בה’,

אמונה היא היתה לראש פנה. כי המאמין בה’,

אמונה היא היתה לראש פנה. כי המאמין בה’,

אמונה היא היתה לראש פנה. כי המאמין בה’,

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

למעול מעל בה’ (ה. ו) מהו כפל הדברים

"אשמורה ראשונה לשמך חכינו…"

"סליחות!!! סליחות!!! קומו לסליחות!" – הדהד קולו של השמש המסור.

[ערוך מדברים שנאמרו ביום פטירתו, בשעת ההלויה, ובאזכרת

אף כאן נזקקים אנו למבטו הזך של רבי אברהם בן הרמב"ם: המעפילים לא שמו לב לנקודה שחטאם בפרשת המרגלים לא היה בעצם ההשתדלות, כי אם בכך שהגיעו לזה, ואחר שהגיעו, לא שייך להפכם למאמינים כפייתיים. כרגע הם בדרגת בטחון פחותה יותר וההשתדלות לגביהם היא חיוב. במצב זה, להתנהג כבוטחים הרי זה נחשב כהוללות והסתמכות על נס, לכן אסר עליהם משה לעלות. וכאשר עלו, הכתוב מגדיר את מעשיהם בחריפות "ותזידו ותעלו ההרה" (לקמן יד, מג). וכשם שנענשו על חוסר בטחונם במרגלים, באותה מדה נענשו על בטחונם המופרז במעפילים, כי "לא כל הרוצה לטול את השם, יבוא ויטול" (ברכות פרק ב’ משנה ח’).

  ו. הגאון הרב שמואל אוירבאך זצוק”ל.  ז.

בן שיותר חכם מאביו האם צריך לעמוד בפני

שלשת המצוות בהם נלחמו היוונים – חודש, שבת

 אבל כיון שאין ידיעתו כידיעתנו והיא מסוג אחר לגמרי, אין פה מקום לסתירה כלל, וכמו שאדם רואה בעד החלון שראובן רצח את שמעון, ואיש לא יטעון שראייתו של הרואה "הכריחה" את מעשה הרצח, כך ידיעת הקב"ה את העתידות היא כעין הראייה שלנו את ההוה, כי הוא יתברך למעלה מן הזמן, ועבר והווה ועתיד שוים לפניו. והוא היודע והוא הרואה שפלוני "יבחר" לו דרך זו, בלי שזה מכריח את האדם לעשות מה שעשה.